המאבק המשפטי על רישום נישואין שנערכו בהיוועדות חזותית

• המדינה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
• לטענת המדינה, פקיד הרישום ערך בדיקה מקדמית ומצא כי הטקס נערך בישראל ולכן הלכות בית המשפט העליון בנוגע לנישואין מחוץ לישראל אינן חלות. המדינה טענה כי הרחבת הלכת פונק שלזינגר פוגעת בריבונות המדינה ובסמכותה לעצב את דיניה. עוד נטען כי קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין עקרון השוויון הייתה שגויה מאחר שהרישומים הקודמים היו בטעות.
• המשיבים בערעור (בריל וחדו"ש) תמכו בפסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מינהליים וטענו כי מקום שלא מתגלה ספק ממשי בנכונות העובדתית של הפרטים בתעודה הציבורית, על פקיד הרישום לרשום את האמור בה בהתאם להלכת פונק שלזינגר. עוד נטען כי יישום מבחן מירב הזיקות במקרה זה מצביע על זיקה ליוטה והתנהלות פקיד הרישום חורגת מסמכותו.

הכרעת בית המשפט העליון:

בית המשפט העליון דחה את הערעורים והותיר את פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מינהליים על כנם. נימוקי בית המשפט העליון היו כדלקמן:

• בית המשפט העליון חזר על ההבחנה בין המישור הרישומי למישור המהותי של הנישואין. הערעורים נסבו רק על המישור המינהלי, על שאלת סמכות פקיד הרישום.
• בית המשפט חזר על הלכת פונק שלזינגר ועל היקף שיקול הדעת המצומצם של פקיד הרישום. תפקידו של פקיד הרישום הוא איסוף חומר סטטיסטי, ולא ניתנה לו סמכות שיפוטית לבדוק את כשרות או פסלות הנישואין, למעט מקרה של אי נכונות גלויה לעין.
• הלכת פונק שלזינגר יושמה בפסיקה במגוון הקשרים, לרבות נישואין קונסולריים, נישואין באמצעות מיופה כוח ונישואין בין בני זוג מאותו מין שנערכו בחו"ל.
• סעיף 19 לחוק מרשם האוכלוסין מאפשר שינוי פרטי רישום על פי תעודה ציבורית, ופקיד הרישום מוסמך לברר את מהימנות המסמכים. עם זאת, היקף שיקול דעתו מוגבל כאמור בהלכת פונק שלזינגר.
• במקרה דנן, טקסי הנישואין נערכו במתכונת מקוונת כאשר בני הזוג בישראל ועורך הטקס ביוטה. מדינת יוטה הוציאה תעודת נישואין.
• קביעת המדינה כי הטקס נערך בישראל מעוררת קושי במספר מישורים, לרבות משקל מינימלי לעובדה שמדינת יוטה הוציאה תעודה לפי חוקיה, ולכך שבני הזוג נחשבים נשואים ביוטה.
• עמדת המדינה מתעלמת מנוכחות בני הזוג בטקס בהיוועדות חזותית ועלולה להיות בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת לגבי "מיקומו המשפטי" של אירוע וירטואלי.
• טענת המדינה בדבר "נוכחות גיאוגרפית" של בני הזוג בישראל מתעלמת ממורכבות השאלה ועשויה לעורר מתח עם גישת המדינה בהקשרים אחרים של נוכחות וירטואלית (כגון בהליכים פליליים).
• בחינת זיקות טקס הנישואין מעלה שאלות משפטיות מורכבות שאין זה מסמכותו של פקיד הרישום להכריע בהן.
• הלכת פונק שלזינגר אינה מוגבלת לנישואין שנערכו מחוץ לישראל באופן פיזי, אלא חלה כל אימת שפקיד הרישום נתקל בשאלה מורכבת שאין לו סמכות להכריע בה.
• טענת המדינה שמבקשת להקנות לפקיד הרישום שיקול דעת להכריע בשאלה משפטית מורכבת סותרת את הלכת פונק שלזינגר.
• מאחר שהוצגה תעודת נישואין מיוטה שנערכה בהתאם לדין, הפרטים בה נכונים ולא קיים חשש לפגם אחר בתעודה, על פקיד הרישום לרשום את בני הזוג כנשואים.
• בית המשפט העליון התייחס גם לנימוק השוויון של בית המשפט המחוזי, אך ציין כי ככל שהיה מגיע למסקנה שפקיד הרישום פעל כדין בסירובו, טיעון ההפליה לבדו לא היה מוביל להתערבות בהחלטתו. עם זאת, קיומם של רישומים קודמים של נישואין דומים מחזק את הצורך ברישום גם במקרה זה.
• בסופו של דבר, הכרעת בית המשפט העליון מתמקדת בכך שפקיד הרישום חרג מסמכותו כשסירב לרשום את הנישואין על סמך התעודה הציבורית התקפה שהוצגה לו. ההכרעה עוסקת רק ברישום הסטטיסטי במרשם האוכלוסין ואינה נוגעת לתוקף הנישואין עצמם.